“דברים שרואים מכאן לא רואים משם”
נתקלתי במשפט הזה במסדרון של הפסגה באריאל,
מקום שהייתי בו רבות בהיותי גננת בשנים האחרונות
מקום שיש בו כל כך הרבה ידע ניסיון ולמידה.
והדרך שהמשפט הוצג על הקיר משך אותי.
ניסיתי לקרוא מה כתוב ואז הבנתי שיש מולי מראה.
כמה פעמים אנחנו שופטים דברים כי אנחנו רואים אותם רק מזוויות מסויימת,
שאנחנו לא מסתכלים על הדברים מכל הזוויות האפשריות.
אחד הדברים שאני הכי נתקלת בהם בתהליכי אימון שאני מעבירה
הוא נושא השיפוטיות.
אנחנו פשוט שופטים את האנשים שמולנו
לפני שאנחנו בכלל מבינים ומכירים אותם,
גורלם נחרץ עוד לפני שהכרנו אותם,
וכל זה בגלל סיבה אחת או שתיים שאנחנו רואים מכאן ולא רואים משם.
“עזבי אותך הוא תימני,
הוא גר אצל ההורים,
נראה לך? הוא הולך עם סנדלי שורש,
או שהוא נוסע לעבודה עם אופניים חשמליים,
או גר בקרוואן,
או שהוא יצא עם ההיא, אז זה אומר עליו שהוא..”
למה?
זה הופך את האנשים האלו לפחות איכותיים?
לאנשים שלא ראויים לזוגיות?
או לא טובים לזוגיות?
למה ישר אנחנו פוסלים בלי להבין מי האדם שעומד מולנו?
מה הסיבות לכל הדברים האלו?
לפעמים מספיק להסתכל על זווית אחת נוספת כדי להבין שהדברים הם לא שחור ולבן,
שיש הרבה נקודות זכות לכל אדם באשר הוא אדם.
יכול להיות שנגלה שהוא לא הזוגיות שאנחנו מחפשים, וזה בסדר,
אבל רוב הסיכויים שאם נמשיך לשפוט ככה,
לא נמצא את הזוגיות אף פעם.
אני בטוחה שהעולם שלנו יראה טוב יותר,
יהיה נעים יותר, מכיל יותר,
שנבין ש..
“דברים שרואים מכאן לא רואים משם”
