“תודה למאהבת שלו”
ככה היא אמרה לי בשיחה שלנו לאחר אתגר הרשת למציאת זוגיות.
לרגע לא הבנתי מה אני שומעת.
אני רגילה לשמוע כעס,
צרחות,
קללות,
האשמות.
משפטים כמו:
“היא הרסה לנו את המשפחה”
“אני לא אסלח לה בחיים”
ופה,
בעדינות ממש,
היא פשוט אמרה שהיא מודה לה.
שאלתי אותה על מה היא מודה לה?
אז היא ענתה “שהיא הצילה אותי ממנו”
בזכותה גיליתי איזה אדם הוא,
את הפרצוף האמיתי שלו.
מזלי שזה קרה עכשיו,
ולא בעוד עשר שנים.
עכשיו שאני עוד צעירה,
שאני עוד יכולה לבנות את עצמי מחדש.
“אין לי כעס עליה”
היא אמרה לי,
“אם זה לא הייתה היא זאת הייתה מישהי אחרת”.
בעקבות הבגידה, ופירוק המשפחה,
היא נאלצה לחזור ארצה ולהתחיל את החיים שלה מחדש.
אבל בזכות היכולת המדהימה שלה לראות את הצד החיובי בסיפור,
להבין שכל מה שקורה לנו בחיים יש לו סיבה,
היא מתחילה את זה ממקום אחר,
ממקום נקי,
מהודיה על מה שקרה לה,
ולא מתסכול.
אין לי ספק שזה היה קשה מאוד, ומשבר גדול,
אבל משבר שרק מצמיח אותה לחיות חיים טובים יותר.
אני מצדיעה לה.
