יום? רק יום 1?
לא חושבת שאני צריכה יום מיוחד.
אבל אם כבר יש כזה, וכולם שולחים כל היום מדבקות,
ואימוג’ים נחמדים שקשורים ליום האישה,
אז אני גם חייבת לכתוב משהו שקשור לזה.
אתמול אחרי שיחה טלפונית עם חבר יקר,
התחלתי לתהות לעצמי איפה הייתי לפני כמה שנים ואיפה אני היום.
נכון שכל מי שמכיר אותי שנים,
יכול ממש לראות את השינוי שעשיתי בכל פן בחיים שלי.
הפן העיקרי היה עבודה על עצמי ועל הביטחון העצמי שלי,
זה שהייתי רס”ן בצה”ל, וגננת המון שנים,
לא אומר שהביטחון העצמי שלי היה בשמיים.
ולכן החלטתי שיום האישה השנה,
אני בוחרת להצדיע לעצמי
כאישה!
כן לעצמי, בא לי.. ואף אחד לא יכול לעצור אותי.
אני מצדיעה לעצמי קודם כל
על העובדה שלא משנה איזה שינוי אנשים אחרים רואים בי,
עצם העבודה שאני רואה את זה, מגיע לי הצדעה!
אני מצדיעה לעצמי,
על האומץ!
כן יש לי פאקינג אומץ,
ולא אומץ לקפוץ באנג’י כי לזה אין לי.
אלה אומץ לחיות את החיים שאני רוצה,
אומץ ללכת נגד הזרם, נגד הדברים המקובלים,
אומץ לחיות את האמת שלי.
כן זה דורש אומץ.
אומץ להתגרש עם חמישה ילדים,
אומץ לצאת לחל”ת ולפתח את העסק שלי בלי הכנסות קבועות כל 1 לחודש,
אומץ ללוות נשים בתהליכים שונים מהמקום שאני הייתי בו,
אומץ לקנות בית ולקחת משכנתא,
אומץ לגדל את הילדים שלי באמת שלי,
אומץ לחשוף את עצמי ככה כדי לתת השראה לבנות להיות אמיצות,
אומץ להודות שפעם הייתי כמו כולם והיום אני שונה,
אומץ להודות שגם אני נפלתי לחרדות ולדיכאון והיה לי אומץ לצאת משם.
נכון יש לי עוד מלא פחדים,
מלא חששות ואמונות מגבילות לפרק
כדי להמשיך לחיות את חיי באומץ.
אבל אני לא נותנת לפחד ולאמונות האלו לנהל אותי.
ובעיקר יש לי את האומץ
להגיד לכן נשים יקרות
שתצדיעו לעצמכן,
ולא רק ביום האישה.
לא פעם בשנה שכולם כותבים על זה ומדברים על זה.
תפעלו לפי האמת שלכן,
אל תפחדו ללכת עם הפחד יחד,
ואל תתנו לפחד לנהל אתכן.
ואתן יודעות מה?
אל תחכו שיצדיעו לכן.
תצדיעו לעצמכן!
