“איפה הכרת את אשתך?”
זאת השאלה הראשונה ששאלתי את אבי,
עיוור מלידה, שנשוי לאישה רואה,
ויש לו שתי ילדות רואות.
בסוף הסיור שהיה לנו “בדיאלוג בחשיכה”
יכולנו לשאול את אבי שאלות,
כולם שאלו על ההתמודדות עם העיוורון,
ובמה הוא עובד?
כשהגיע תורי,
שאלתי אותו על הזוגיות שלו.
חשבתי שהוא יגיד שהוא בזוגיות עם אישה עיוורת,
אבל שמחתי (ולא ממש הפתעתי)
שזה לא כך.
“פגשתי אותה בצאט טלפוני”
הוא הסביר.
פעם לא היו אפליקציות,
היו הכרויות טלפוניות.
דיברנו כמה שעות,
התאהבנו בשיחה הראשונה,
ומאז אנחנו לא נפרדים.
היא קיבלה אותי כמו שאני,
עם כל המגבלות שיש באדם עיוור.
הרי זה ברור שזה מה שאני אשאל,
שכל יום אני שומעת מתאמנות שלי ,
שטוענות שהם לא מוצאות זוגיות,
כי לטענתן כל הגברים “דפוקים
כל יום אני שומעת סיפורים הזויים,
תירוצים סליחה על הביטוי “מטומטמים”
“הוא קצת שמן”
“הוא לא נראה מיליון דולר”
“הוא לא נייד”
ועוד..
זוגיות כמו של אבי מוכיחה לי
שהכל אפשרי,
שאם נלמד להכיר את האדם שבפנים
הדברים השוליים יכולים להעלם
ונמצא באמת את האדם שיחד נהייה מאושרים,
נזכה להיות בזוגיות מעצימה ממקום של חברות ואהבה.
